"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה,

ובחרת בחיים"

(דברים ל' 19)

כמידי שנה נערך במכללה טקס יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. כיבדנו את זכר הנופלים בתפילת  יזכור ואל מלא רחמים .

אירחנו את עוזית דגן אחות ואם שכולה שהעבירה הרצאה מרתקת,

"לטוות חוטים של אור מחייך אל חיי"

סיפור על געגועים, 

על אבל צומח,

ועל אחיה בועז גפני

ובנה רוה דגן,

שהותירו לה חוטים של אור

להעביר מחייהם אל חייה.

רב סרן בועז גפני אחיה של עוזית נולד ב – 10.12.1941
נהרג בתאונת אימונים ב – 28.11.1966.

רוה בנם של עוזית ועמירם (עמי), אח למיטב הבכור ולגפן הצעירה. נולד ב – 9.11.1984 גדל באלפי מנשה. למד בתיכון הרצוג בכפר סבא.

בילדותו ובנערותו היה שחקן כדורגל, חניך ומדריך בצופים ובעיקר – נגן גיטרה קלאסית ובהמשך התמחה בנגינת פלמנקו.

אדם שוחר שלום, צדק ואחווה בין כל בני האדם באשר הם.

שירת כחובש קרבי בחטיבת הנח"ל, גדוד גרניט.  

בשנת 2010 אובחן בצה"ל והוכר כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית, בעקבות החוויות הקשות אותן חווה בתקופת שירותו הצבאי. 

רוה למד פילוסופיה וחקר לעומק את נפש האדם ואת מהות קיומו בעולם.
שהה תקופות ארוכות בהודו, ספרד, דרום אמריקה ופורטוגל, ופעל ליצירת מיזמים לקידום הטבעונות והאנרגיה הירוקה.
עם זאת, הוא התהלך בעולם עם כאב פנימי חזק שלא נרגע.

לבסוף, בהיותו בן 37, הביע משאלה: להפוך להיות פיורד באיזה מפרץ יפה, ונתן מנוחה לנפשו הפצועה. 

לאחר מותו הוכר כחלל צה"ל. הובא למנוחות בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא.

עוזית,  עובדת סוציאלית ומטפלת, מתעדת את היומנים שהשאיר אחריו רוה ובהם מסרים של שלום ואהבת אדם באשר הוא אדם. בתוך כל הכאב היא שואבת כוחות ומעבירה הלאה את המסרים החשובים, ובאופן זה מעניקה כוחות לסובבים אותה. כך, גם במותו, רוה ממשיך לחיות בקירבנו.

יזכור

יהי זכרם של הנופלים בליבנו לנצח נצחים.