פרויקט עיצוב ריהוט במכללת אורט רחובות – הגשה אישית ורב תרבותית! 

במסגרת קורס ריהוט במסלול לימודי הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים של סטודנטים משנה ב' במכללת אורט רחובות, עיצבו הסטודנטים כיסאות ממגוון עולמות השראה מרתקים ומעניינים. הפרויקט בהנחייתו של המרצה ערן יעקובי.

"אז למה כיסא? מפני שכיסא הוא אובייקט, הוא מושג, בכל כיסא יש אדם או חסר אדם… בשפה – כיסא הכבוד (ה'), כיסא אליהו, כיסא גלגלים ונוח, ומתקפל, ובית הכיסא…  כיסא מיוצג בתרבות, בדת, באמנות, בפוליטיקה ומייצר משמעויות ופרשנויות רבות.

בפרויקט הסטודנטים התבקשו לענות על החיבור שלהם למושג "כיסא" ומה הוא מייצג עבורם, ולאיזה קונטקסט אישי הוא מתחבר- מכאן מתחיל תהליך היצירה.

מעבר לחשיבה על הנראות של המוצר, ישנה חשיבה על החומרים מהם יוצרים את הכיסא, מה התכונות שלהם ואלו משמעויות הם מייצגים.

הסטודנטים נחשפו לחוויה של יצירת אומנות הכוללת יצירה מחשבתית, מהותית תפיסתית ולאחר מכן יצירה פיזית של התוצר עצמו הכוללת לפעמים בניה, נגרות, צביעה, תפירה, שזירה, פרזול ועוד.

בכל אלה התנסו הסטודנטים לרוב בפעם הראשונה בחייהם.

כיסא introvert

מעצבת: תהילה טקיאר, בת 22 מנס ציונה

משפט השראה: Never give up

הכיסא שלי הוא בהשראת הילדה הביישנית שהייתי. יש משהו מאוד שונה בעולם הזה שאחרים פחות מבינים עד שהם "יושבים" במקום הזה, לכן גם בניתי אותו מאפס בעצמי.

הכיסא נותן אפשרות להרגיש מה אנשים שלא נוח להם ליד אחרים מרגישים, לכיסא יש אפשרות לסגור את החלק הקדמי שהוא החלק היחידי שפתוח לעולם ולפתוח אותו כשהוא מוכן להתמודד.

כסא מרחבאבק

מעצבת: ריחאב אבו גאנם, בת 28 מרמלה

לא כולם יודעים שאני מהעדה הבדואית ולכן  כשחשבתי על רעיון לכיסא שאני הולכת לצור רציתי שייסמל אותי גם בתור אישה ערביה בדואית.

ידעתי מראש שאני הולכת להשתמש בבדים של שמלות מסורתיות מהתרבות הבדואית והפלסטינאית. הבד שהשתמשתי בו לטובת עיצוב הכיסא הוא בד שקיבלתי מאימא שלי שקיבלה אותו מאימא שלה ומבחינתי מייצג סיפור של דורות שונים של נשים בעדה. סיפור שעובר מדור לדור.

הכסא תפור בעבודת יד מעביר את היופי, היציבות והכח של האישה הבדואית. הצורות של הרקמה מבטאות את מצב החיים של האישה, לעיתים חזקה לעיתים עדינה ורכה.

כמובן אני לא שכחתי את הכריות הקטנות  שמסמנות את תרבות האירוח הבדואי ומתאימות לישיבה בכל גיל מילד עד מבוגר.

כסא " מריצה לריצה"

מעצב: דולב עפג'ין, בן 30 מרחובות

הרעיון הוא המעבר מהתרוצצות הפיזית שלנו בחיי היומיום, עבודה לימודים משפחה, עומסים שכל אחד ואחת מאיתנו נושאים ועוברים למצב ישיבה שבו אנחנו רוצים לנוח ולהירגע אך הרבה פעמים הרגיעה האמיתית לא מגיעה כיוון שהמרוץ הופך מפיזי למחשבתי.

מרגש אותי להגיע לתוצר הזה אחרי תהליכים רבים ואתגרים בדרך. אני מרגיש שהגעתי לתוצר מוחשי, שיכול להישאר לזמן רב, אומנותי שמעורר התפעלות שיח וביקורת. אני נהנה מהשיח ומהתובנות שמגיעות בעקבותיו. תובנות שלרוב מביאות אותי לייצר את הפרויקט הבא.